מרים אחות משה

מרים אחות משה – נביאה בעם ישראל

בת יוכבד ועמרם לשבט לוי

"עלי באר באר עלי ואת מימך גמלי השקי"… יושבת על גדת היאור, אחוזה בשרעפים אנוכי..אחי הקטן משייט בתיבה אותה הכינונו מקני גומא ומזפת, טיט ואצות יאור ואנוכי שומרה עליו הנני.

ימים כלילות אצפה, בוהה בכוכבים הרבים מיני ספור, כוכבים אותם העיד האלוהים יתברך שמו לאבינו הראשון אברהם, מחלציו הננו כאן בארץ מצרים, ארץ כנען זנחנוה למען שבור הרעב הגדול שפקדנו, למען האכל את הצאן והמקנה.

אבי מספר לי כל זאת למרות כי אשה אנוכי יען כי מצאתי חן בעיניו ושחקתי לפניו בזקנותו. אמי מטילה בי דופי ומצווה עלי לרדות וללוש את הבצק למען הכן לחם עוני לשבור רעב העובדים במלאכת הטיט, בבנית משכנות לפרעה, הצורר אשר לא ידע את יוסף אבינו, ויעבידנו בפרך עד כלות נשמתנו באפנו.

ואנוכי להגות ביפי הטבע אהבתי, לצלול במימי היאור הירוקים הכהים, לעוף עם השחפים ועופות החול, להתבונן בחית הים והאדמה…

אהבתי לחרוז חרוזים ולהגות בימי עברנו המפוארים, בנדודי אברהם אבינו הראשון.

נפשי כלה…לו יכולתי גם אנוכי לשוטט איתו בחבלי ארץ כנען המוריקים, בהרי אדום הנישאים, בעיר האבות חברון הקדושה..

אך אנוכי כאן בארץ מצרים החמה הלוהטת והמישורית. אין כאן הרים נישאים ואין כאן אמונה בשם יתברך שמו.

אנוכי משוררת, כך אומרים עלי במשפחתי. בגאווה ובשחוק כאחד. אחי אהרון מקנטר אותי על כך, אך יודעה אנוכי כי מעריך אותי על תכונתי זו, תכונת הרוח, כך הוא קורא לזאת.

גם ממנו אנוכי למדה. רב ידע הינו. למד במחתרת את רזי הדת והמצוות, בקיא בהלכות הקודש. מוערך על ידי כל בני שבטי. למרות היותו רך בשנים וטרם צימח זקן, באים אליו כדי שיפתור את הסכסוכים שמתגלים אחת למועד ולחול בקרב בני עדתנו.

אחת שאלה סיר ולא החזירתהו לבעליה, האחרת מילאה כיסה חופן שאורים ומילאה פיה מים ..סכסוכים ביתיים רגילים.

אהרון נועץ בחוכמת הקדומים אשר בו, במגילת הקלף הישנה ששומרים אותה הלוויים עוד מתקופת אברהם אבינו הראשון ופוסק את פסוקו.

אנוכי נחבאת אל בין הסדינים התלויים לייבוש ומפרידים את אגף המשפחה מהחדר בו ישפוט את משפטו וישא את דבריו. בסתר. אין איש מהמצרים יודע ושומע, פן יבולע לו.

בולעת אנוכי בשקיקה את דברי התורה שבפיו ומנסה לפענח בעצמי את צפונות המגילה, כשאין איש בבית על המשמר.

ואהרון חפץ ביקרי ולימדני את אמנות הכתיבה ואנוכי כותבת שירה של הגיגים ותשבחות לבורא.

"אשירה את תהילת האלוהים

אשירה את יפי מעשי ידיו

אהללה את נפלאות הרקיע

כוחל השמיים צלילות המים

אשירה לה' כי נפלאו מעשי ידיו

וסודותיו מי ישורנו…."

דומם שטה על היאור תיבת הגומא ובתוכה אחי עול הימים שעין אנוש לא שזפתהו, מלבד אנוכי ובני משפחתי..

נושאת אנוכי תפילה לאלוהי אברהם יצחק ויעקב כי שמור ישמרנו מכל משמר למען חיה יחיה. ילד תמים ורך. אור קורן מעיניו וזוהר מפניו.

אהבה רבה הוגה אנוכי לו. רבה אמונתי כי אלוהים ישמרנו מכל רע וצורר וכי חיה יחיה.

מתפללת אנוכי בדבקות. מבקשת על נפשו בימים ובלילות. תקווה רוחשת בלבי כי מן המים תצא תורה ותשועה ותקומה לכל בית ישראל עבדים היינו בארץ מצרים, נעבוד את פרעה אשר לא ידע את יוסף אבינו ואת גאוות שבטנו בית ישראל.

שלושה עשר שנים מלאו לי ואנוכי קטנה עדיין וטרם הייתי לאישה. מפאת טרם צימחתי משאירים אותי לנפשי ואינני עובדת במשכנות פרעה במיון התבואה. בקרוב אשלח לעבודה זו ולעת עתה אני נהנית מכל רגע חופש. יקר מפז החופש ואותו אצרור  כאוצר יקר. האוויר המתוק. חשכת הליל הזרועה בכוכבים הנוצצים.

"לזרעך אתן את הארץ" אמר האלוהים אל אבינו הראשון אברהם, מטה שבטנו, ואנוכי תוהה מתי תתגשם הנבואה.

האם אחי הקטן, השט בתיבת הגומא יזכה לראות בגאולה? האם הוא יושיע את עמנו מהעבדות?

מחשבות אלו מתגנבות אל לבי ואנוכי מתפללת ושרה שירי תהילה לאלוהים למען ישמע תפילתי ושעוות בני עמנו.

"הללו הללו את אלוהינו הנשגב

רב חסד ארך אפים

הללו הללו יפעת המים

תכלת השמיים

תפילת האדם

תבקע ותגיע אל הסלע

ותוציא ממנו מים"….

שירים מתנגנים בתוכי ואנוכי לא אדע מאין הגיעו עד אלי..ואני שקטה שקטה..נשמתי שלווה בקרבי מתמסרת לאוויר הצלול בחשכת הליל, ליפי הכוכבים, נפשי כלה לפרוש כנפיים ולרחף כעופות המים… לצול במעמקי היאור ולגול את סודות הבאר.

ויום אחד בהיר עמדו הרקיעים מלכת. המאורות פסקו.

אמותיה של בת פרעה באו לשובב נפשן במי היאור הצוננים, לשבור את חום היום.

ואחת מהן, שחורה כלילה, ראה ראתה את התיבה בה משייט אחי הקטן. יהושוע.

כי הוא יושיע את עמו.

נשמתי נעתקה בחזי חיל ופחד אחזוני. ואיחפז להסתתר בין קני הגומא.

תכונה והמולה קולות מצהלה ופליאה. בת פרעה, נשגבה וכלילת יופי ומראה, קול פעמונים מתנגן מצווה על נערותיה להביא לה את התיבה.

ושחורת הלילה שוחה למעמקים ומביאה אליה את התיבה.

"כמה יפה הוא!"

"בן האלים"!

"מתנת האלים"! נשמעות קריאות בהולות ונרגשות.

בת פרעה מוציאה את אחי הקטן הטהור. נשלח להושיע את עמו ישראל ומאמצת אותו אל חזה.

"משה משיתיהו מן המים ולכן יקרא שמו בכל ארץ מצרים וברחבי חלד: משה. בני הוא ואותו אני מאמצת להיות לבן פרעה" הכריזה בקול רם ונסער.

לבי צנח בקרבי ונפשי המתה.

"הזה יהיה גורל אחי שנשלח להושיע את עמו לגדול בנכר בחצר פרעה אשר לבו קשה וערל ולא ידע את אלוהינו ואת יוסף?"

"אל תיראי מרים.

אל תחפז ליפול רוחך בקירבך. כי אני אדוני צבאות ואני יוצר שמים וארץ"

קול דממה דקה ובתוכה עלתה בי מחשבה מהדהדת זו.

נפלתי והשתטחתי אפים ארצה. חיל ורעד אחזוני. כי נפלאים ונוראים היו הדברים.

"אל תיראי מרים. כי זה המטה בו אוציא את עמי ישראל מבית עבדים לחורין.

האמיני. אל תאבדי תקווה והיי משענת לנזקקים".

הקול המשיך להדהד בתוכי, מלווה צמרמורת וקור עז שתקפני.

הלומה הייתי. נשארתי על הקרקע הלחה והבוצית. מתחבאת מפני הקול. נחבאת מפני בת פרעה ואמותיה. נחבאת אל חביון לבי.

"מרים מרים. אל תיפול רוחך כי את צור איתן ומשענת תהיי לאחיך הנבחר להוביל את עמו ישראל מעבדות לחירות. אנוכי איתך". זו היתה הפעם השלישית והאחרונה בה הדהד בתוכי הקול.

לפתע התמלאתי עוז שמעולם לא ידעתיו. חוכמה זרמה בתוכי וידיעה כי מוגנת אנוכי וכי הכל קורה לטובתנו העליונה. למרות כי לא אדע כעת חיה את פשר הסודות ותוכניות אלוהים רב אפיים ורב חסד. נשגב ומופלא מעשיו ידיו מגיד הרקיע והארץ תשבח חוכמתו ועוצמתו.

קמתי ממקום מסתורי וניגשתי אל נערות בת פרעה. הן ניסו להודפני כי אמה אנוכי. כי בת העברים ומחלצות העוני שלי מגלות מוצאי.

בת פרעה, עדינה ונשגבה פנתה אליהן בקול מצווה ואמרה להן:

"הניחוה לקרב אלי. כי עזת נפש הנערה יען כי לא פחדה את פרעה".

"בואי קרבי הלום ילדה קטנה", קראה אלי בקול ענוג אך תקיף.

התקרבתי והשתחוותי לפניה. אכן הסיפורים על יופיה המדהים היו אמת, גיליתי. עורה לבן כשנהב, עיניה עזות וכחולות כשמים, שיערה כשחור הליל וריחותיה מדיפים את היסמין והלבונה ושאר ניחוחות אותם לא אדע.

נאלמתי דום בפניה והשתחוותי אפים ארצה.

"אנוכי מכירה מינקת מבנות העברים נפלא ומובחר חלבה", אמרתי בעוז.

בת פרעה חייכה. ממש חשפה טורי פנינים צחורות ומושלמות ואמרה ברוך בלתי צפוי:

"שלחיה אלי בפקודתי, בתי".

צמרמורת אחזה בגווי. נראה היה כי בת פרעה שותפה לסוד. יודעת היא כי האלים שלחו לה את התינוק הזוהר רך הימים אך בלבה יודעת היא כי מבני העברים הינו.

אינני יודעת כיצד ידעתי אך הידיעה הכתה בי כקורנס בסלע.

השתחוותי שוב אפיים ארצה ונחפזתי להזעיק את אמי, יוכבד שידיה היו אמונות ברדיית הבצק לעובדים במצוות פרעה במשכנותיו.

זעקת שבר נזעקה אמי כאשר סיפרתי לה את אשר קרה לבנה, מושיע עמו.

"מושיע שלי!" זעקה ומרחה פניה באפר…

אהרון אחי הרגיע אותה כי מלאו ימיו של אבי עמרם וגופו נשבר מעמל הפרך.

"את אשר ציוה השם הוא אשר יהיה. בפיו יפול דבר", אמר אהרון ושילחה אל בת פרעה לארמון.

אמי נחפזה לסרוק שיערה ולשטוף פניה ויחד עמי הובאה לארמון פרעה.

גחנתי למיטת הפאר המוזהבת בה מונח היה אחי הפעוט, להושיע את עמו נבחר והבטתי. אל תוך עיניו הגדולות המאירות.

חיוך עוללים שבע היה על פניו הקורנות. רעד חלף בקירבי.

ראיתי.

ראיתי את המדבר. ראיתי את הנדודים. ראיתי את משה אחי גבר בעמו ישראל, זקן מעטר פניו ומטה בידיו והוא מוליך אחריו ערב רב…

"מרים, מה קורה לך"? לחשה לי יוכבד אמי. פני החווירו ורעד תקף את גווי.

"הוציאו את הנערה כי קודחת הינה פן יבולע לילד ולבת פרעה", קראו הנערות בפחד ודחפוני מן הארמון.

זו היתה הפעם האחרונה בה ראיתי את אחי המושיע בהיותו עול ימים.

החזיונות שבו ותקפו אותי ואת אחי אהרון שיתפתי בהם.

הוא התרגש לשמעם אך היסה אותי פן יבולע לי בקרב עדתנו ויחשבו כי משוגעת והלומת ירח הנני.

* תקשור עם מרים הנביאה על ידי אילנה בהט. (c)

חזרה לעמוד מאמרים ותקשורים

צור עימי קשר

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)

הקלד את הטקסט:
captcha

חדשות מרכז לוטוס
ברוכים הבאים לאתרי המחודש, מוזמנים לסייר לכם בין התכנים השונים באתר וליצור עימי קשר באמצעות עמוד צור קשר בתפריט הראשי.גלישה נעימה לכולכם. אילנה.

 

יצא לאור ספרי החדש: "רימונים של קיץ"


יצא לאור ספרי החדש: "התחברות פנימה - מדריך לפיתוח התקשור"

conect cover new

 
בקרוב: קורסים: תקשור והתפתחות רוחנית. הילינג אור הנשמה - למתקדמים (מטפלים ומתקשרים) קבוצת מודעות להתפתחות רוחנית.
התחברו באמצעות הסקייפ!
ספר מומלץ!

תודעת האחד